<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער אחד עשר ס"א</h1>
<h2>דף מג:</h2>
כשם שאסור לאדם להנות במאכל ובמשתה כך אסור להנות בריח טוב קודם ברכה. וכיצד מברכין על הריח טוב, אם היה זה שיש לו ריח עץ או מין העץ מברך בורא עצי בשמים, ואם היה עשב או מין עשב מברך עשבי בשמים. ואם היה לא מן העץ ולא מן האדמה, כגון המור שהוא מהחיה, מברך בורא מיני בשמים. ואם היה פרי הראוי לאכילה, כגון אתרוג ותפוח, מברך שנתן ריח טוב בפירות. ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא. לר"ם. כתב הרב בעל התוספות הלוקח כדי להריח אותו או לאכול ולהריח מברך עליו ברוך שנתן ריח טוב בפירות, אבל אם אכלו והעלה ריח כיון שאין מתכוין להריח אינו מברך עליו שכל דבר שאינו עשוי להריח אין מברכין עליו. כתב הר"ם אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו וכיצד מברכין עליו, אם היה זה הנשרף שנתן ריח עץ מברכין עצי בשמים, ואם היה ממין חיה וכיוצא בו מברכין בורא מיני בשמים ע"כ. יש מן הגדולים שכתב אין מברכין עצי בשמים ולא עשבי בשמים אלא כשהעץ או העשב קיים, אבל אם נשרף (כגון) [כעין] שעושין המוגמר, אין מברכין על הריח אלא בורא מיני בשמים. ודברי הר"ם עיקר.
